מהי אחריות תאגידית?
אחריות תאגידית היא גישה ניהולית לפיה ארגונים לוקחים אחריות לא רק על ביצועים עסקיים ופיננסיים,
אלא גם על ההשפעה החברתית, הסביבתית והאתית של פעולותיהם.
הגישה מדגישה את הצורך להתייחס לכלל בעלי העניין (stakeholders) – עובדים, לקוחות, ספקים,
הסביבה, הקהילה ואף ממשלות – ולא רק לבעלי המניות.
אחריות תאגידית איננה עוד “מותרות” או “פילנתרופיה” גרידא, אלא מרכיב אסטרטגי של ממש בפעילות הארגונית,
המשפיע הן על הצלחת החברה, והן על רווחת עובדיה וסביבתה.
האתגרים המורכבים של זמננו בהם משבר האקלים, אי-שוויון חברתי, ואתגרים מגוונים בתחומי זכויות אדם,
מדגישים את הצורך בפעולה משותפת של חברות, ממשלות וארגוני מגזר שלישי.
במקביל, השוק והצרכנים עצמם מדגימים את האפקט הכלכלי המובהק שיש לאחריות תאגידית,
בין אם דרך נאמנות לקוחות גבוהה יותר, משיכת כישרונות איכותיים לעבודה, או נטייה של משקיעים מוּדעים
לבחור בחברות הערוכות לעתיד בר-קיימא.
על כן, ארגונים שישכילו לשלב אחריות תאגידית בליבת העשייה העסקית שלהם יוכלו לא רק לממש את חובתם
המוסרית והחברתית, אלא גם להבטיח את הצלחתם לטווח הארוך, ולייצר השפעה חיובית על עולם העסקים והחברה בכללותה.
מושג האחריות התאגידית כולל היבטים מגוונים, בין היתר:
שמירה על זכויות עובדים:
מתן שכר הוגן, סביבת עבודה בטוחה, טיפוח הזדמנויות פיתוח מקצועיות ושמירה על כבוד האדם.
שקיפות ודיווח:
פרסום דוחות אחריות חברתית, דיווח על נתוני קיימות, פרקטיקות אתיות וניהול סיכונים.
השפעה סביבתית:
הפחתת פליטות פחמן, ייעול השימוש במשאבים, צמצום בזבוז, ובניית תוכניות לשיקום סביבתי.
פעילות בקהילה:
תרומות כספיות, התנדבות עובדים, שיתופי פעולה עם ארגוני מגזר שלישי,
פרויקטים לחיזוק החינוך והרווחה בקהילה.
ממשל תאגידי (Corporate Governance):
שמירה על נהלים מתקדמים של בקרות וביקורות פנימיות,
מניעת שחיתות ושיפור תהליכי קבלת החלטות.
התפתחות היסטורית
ראשית הדרך
הבסיס הרעיוני של אחריות תאגידית החל להתפתח כבר במאה ה-19,
כאשר חלק מהתאגידים הגדולים בארצות הברית ובאירופה לקחו על עצמם לתרום
תרומות צדקה ולפתח שירותים חברתיים בסביבת פעילותם, לרוב מתוך יוזמה פילנתרופית,
ולא מתוך חקיקה.
דוגמה היסטורית בולטת היא אנדרו קרנגי, איל פלדה בארה"ב, שייסד עשרות ספריות,
מוסדות תרבות וקרנות מלגות.
התעוררות בעידן התיעוש והגלובליזציה
עם התיעוש המואץ במאה ה-20, התרחבו ממדי ייצור התעשייה ונגזרותיו המזיקות
(זיהום אוויר ומים, הפגיעה בבריאות עובדים ועוד).
החברות הגדולות נדרשו לגלות מעורבות חברתית-סביבתית גדולה יותר.
בשנות ה-70 החלה גובר המודעות הרשמית לצורך במסגרות אתיות לאחריות תאגידית,
ובמקביל צצו ארגוני סביבה וזכויות אדם בינלאומיים (כמו גרינפיס ואמנסטי),
שלחצו על התאגידים והמחוקקים להטמיע נורמות מתקדמות.
תחילת המילניום: עידן השקיפות והדיווח
ככל שהעולם הפך מקושר ומקוֹדד יותר (הודות לרשת האינטרנט והגלובליזציה הכלכלית),
כך עלתה גם רמת השקיפות שציבור המשקיעים והצרכנים דורש.
בשנות ה-90 וה-2000, החלו להתפרסם בהדרגה דוחות קיימות (Sustainability Reports)
ודוחות אחריות חברתית, כגון אלו של ארגונים הפועלים לפי הנחיות Global Reporting Initiative) GRI)
או הדגם המשולב של Integrated Reporting, המשלב דיווח פיננסי עם דיווח לא-פיננסי.
מהם הגורמים לעלייה במודעות לאחריות תאגידית?
עלייה בדרישה הציבורית:
צרכנים כיום מודעים יותר לערכים חברתיים וסביבתיים,
ועל כן מעדיפים לרכוש מוצרים ושירותים מחברות המצטיינות בהתנהלות אחראית.
רגולציה ממשלתית:
מדינות רבות מעודדות או מחייבות ציות לכללי שקיפות, דיווח ואחריות חברתית.
לעיתים אף מוטלים קנסות או מגבלות שונות על ארגונים שאינם עומדים בתנאי החוק.
לחץ מבעלי המניות והמשקיעים:
משקיעים מוסדיים וחברות השקעה דורשים לראות התייחסות לסיכונים חברתיים
וסביבתיים במסגרת מדיניות ההשקעות.
חשיפה תקשורתית:
בעידן הרשתות החברתיות, מידע אודות הפרות זכויות אדם או נזק סביבתי מתפשט
במהירות ופוגע במוניטין הארגון.
הצלחה עסקית לאורך זמן:
קיימים מחקרים המצביעים על כך שחברות המקפידות על נורמות של אחריות תאגידית זוכות
לאמון רב יותר ומפגינות לטווח הארוך יציבות פיננסית גבוהה יותר.
פרקטיקות מרכזיות ליישום אחריות תאגידית
הגדרת מדיניות ותרבות ארגונית
התנאי הבסיסי ביותר ליישום אחריות תאגידית הוא גיבוש מדיניות ברורה,
שמוכרת לכלל העובדים והמנהלים בחברה.
מדיניות כזו כוללת:
הגדרת חזון וערכים ארגוניים הכוללים התייחסות מפורשת לאחריות חברתית וסביבתית.
קביעת יעדים מדידים בתחומים כגון הפחתת טביעת הפחמן, טיפוח הגיוון התעסוקתי וחיזוק
הקשרים עם הקהילה.
שילוב אלמנטים חברתיים וסביבתיים בליבת העסק
ארגונים מחויבים למצוא דרכים לשלב שיקולים חברתיים וסביבתיים בתכנון האסטרטגיה העסקית,
ולא להסתפק בפעולות נקודתיות.
לדוגמה:
פיתוח מוצרים ושירותים ירוקים (Green Products) וברי-קיימא.
העדפת ספקים הפועלים על פי עקרונות של סחר הוגן, מניעת עבודת ילדים ושמירה
על איכות הסביבה.
אופטימיזציה של שרשרת האספקה להפחתת בזבוז וייעול תהליכי תובלה.
שקיפות ודיווח
חברות המעוניינות בהובלה בתחום האחריות התאגידית מפרסמות דוחות קיימות תקופתיים,
המשקפים מגוון מדדים כמו פליטות גזי חממה, צריכת אנרגיה, מים ומשאבים אחרים, וכן מאמצי גיוון ושוויון תעסוקתי.
הדיווח נעשה לפי סטנדרטים בינלאומיים (כגון GRI או SASB), וכך מתאפשרת השוואה בין ארגונים ומדינות.
שיתוף פעולה עם הקהילה והמגזר השלישי
אחד המאפיינים החשובים של אחריות תאגידית הוא שיתוף הפעולה עם ארגוני מגזר שלישי
(עמותות, ארגוני סביבה וזכויות אדם), רשויות מקומיות וקבוצות אוכלוסייה פגיעות.
דוגמאות לפרקטיקות:
חניכת בני נוער בסיכון על ידי עובדים מתנדבים בארגון.
תרומות ציוד מחשבים לבתי ספר ופיתוח תשתיות טכנולוגיות בפריפריה.
פרויקטים משותפים לשמירת שטחים ירוקים או ניקיון חופים ואגמים.
אתגרים והזדמנויות ביישום אחריות תאגידית
איזון בין רווחיות פיננסית לאחריות חברתית
אחד הקונפליקטים העיקריים טמון בחשש שבעלי המניות או ההנהלה יתפסו את ההשקעה במשאבים
סביבתיים וחברתיים כמפחיתה רווחים לטווח הקצר.
מנגד, רבים טוענים שהשקעות אלו מביאות ערך כלכלי ארוך טווח בזכות בניית מוניטין חיובי,
משיכת כוח אדם איכותי ושיפור יחסי הציבור.
רגולציה מורכבת וחוסר עקביות
ההבדלים בין מדינות, חוסר אחידות חקיקתית ובירוקרטיה מורכבת מהווים אתגר משמעותי לחברות
רב-לאומיות המבקשות לעמוד בסטנדרטים אחידים של אחריות תאגידית בכל אתרי הפעילות שלהן.
“Greenwashing” והצורך באמינות
בשל העלייה ברגישות הצרכנים לנושאי קיימות וסביבה, ישנן חברות הנוקטות פעולות שיווקיות-תדמיתיות
(Greenwashing) שאינן נתמכות באמת במדיניות סביבתית אמיתית.
תופעה זו מעלה חשש אצל צרכנים וגופים רגולטוריים ודורשת פיקוח ודיווח מהימן.
טכנולוגיה וחדשנות
המעבר לכלכלה דיגיטלית פותח הזדמנויות חדשות לצמצום טביעת הרגל הפחמנית,
ליעילות אנרגטית ואף ליצירת מודלים עסקיים משותפים (Sharing Economy).
שילוב כלים של בינה מלאכותית, אוטומציה ואינטרנט של הדברים (IoT) מאפשר ניהול סביבתי מדויק וחכם יותר.
מתעניין ביישום אחריות תאגידית? פנה עכשיו!
